<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער העשרים וארבע</h1>
<h2>דף ז.</h2>
והמין השלישי הנוגעים בעדותם. כל עדות שיש הנאה לעד בה פסול, ואם נסתלק ממנה כשר. בפרק כיצד העדים נעשים זוממים [מכות ז' ע"א] אמרינן אלעא וטוביה קריבי דערבא הוו סבר רב פפא למימר גבי מלוה ולוה רחיקי נינהו אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אי ליתיה ללוה בתר ערבא אזיל. ובפרק חזקת [ב"ב מ"ג ע"א] תניא בני העיר שנגנב ספר תורה שלהן אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר אמאי לסלקו נפשייהו בי תרי מנייהו ולדונו שאני ספר תורה דלשמיעה קאי ולא מצו מסלקי נפשייהו משמע דמדי דמצו מסלקי נפשיהו מסלקי. וכן פסק הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות עדות [ה"א], וכן מוכח נמי התם דכל שהוא שותף בה ומסתלק ממנה בקנין ומקבל עליו אחריות דאתיא מחמתיה כשר, וכבר כתבתי למעלה בשער האחריות [שער י"ח] היכי דמי אחריות דמחמתיה. והדינים בזה ארוכים להראות כל הצדדים שהוא נוגע בהן בעדות ואין זה מקומם ובמה שכתבתי (ל)פתוח הפתח לרוצה לעיין באותן דינין די, וכלם מבוארים בפרק חזקת ובדברי המחברים והחכם הבקי בדינין יעיין באותן הלכות במקומם וישמע חכם ויוסף לקח. אמ"ה הרא"ש ז"ל בתשובה שאם המורשה בא בשכירות קרובו פסולים לעדות הבא בהרשאתו ואם בחנם כשרים ואם בא בתחלה בשכירות וראה שיפסיד יסלק עצמו. והרשב"א ז"ל כתב גם כן מהרצב"ש ז"ל.
<h2>דף כג.</h2>
וחזרת כל אלו להיותן כשרים להעיד. כל מי שחייב מלקות וחייב[י] כרת בכללן כיון שלקו כשרים, כדתנן בפרק ואלן הן הלוקין [מכות כ"ג ע"א] כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרית[ת]ן שנאמר ונקלה אחיך לעיניך משנקלה הרי הוא אחיך. וכתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות עדות [ה"ד] שכל פסולין דחמס אף על פי שהחזירו הממון פסולין עד שיחזרו בתשובה ויודע שחזרו מדרכם הרעה, ובעל החשן [סימן ל"ד] תמה עליו וכתב אפשר כשהחזיר בכפיית בית דין. ואני אומר שכיון לתשובת הריא"ף ז"ל שכתובה למטה. וחזרת משחק בקוביא משישברו פספסהין מעצמם והם הכלים שמשחקין בהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא יעשו אפילו בחנם. ומלוי ברבית משיקרעו שטרותיהם מעצמם ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפי' לגוי. ומפריחי יונים משישברו את פגמיהם והם הכלים שצדין בהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שאפילו במדבר לא יהיו עושין. וסוחרי שביעית משתגיע שביעית אחרת ויבדלו אמר רבי נחמיה לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון כיצד אני פלוני בן פלוני כנסתי מאתים זוז בפירות שביעית והרי הם נתונים לעניים במתנה. והחשוד על השבועה אמרו בירושלמי [שביעית פ"ז ה"א] משיבוא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר חשוד אני, והוסיף בה הר"ם ז"ל [פי"ב מהלכ' עדות ה"ט] או שיתחייב בשבועה בבית דין שאין מכירין אותו בממון חשוב וישלם ולא ירצה לישבע. והחשוד על הגנבה כתב הריא"ף ז"ל [סימן קנ"ב] אם החזירה בתשובה ולא על ידי יראה ופחד וקבל שלא יגנוב לישראל ולגוי מקבלין עדותו. וכן נוכל לדון בגזלנין וחמסנין ומוכסין וגבאים והרועים. והחשוד בטריפות אמרינן בגמרא שאין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויחזיר אבדה בדבר חשוב או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב [ו]משלו. וכתב הר"ם ז"ל (פרק י"ד) [פי"ב ה"י] מהלכות עדות וכן עד זומם שהלך למקום שאין מכירין אותו ונתנו לו ממון חשוב להעיד בשקר ולא רצה הרי זה עשה תשובה וחזר לכשרותו וכן כל כיוצא בזה. גרסינן בפרק עד כמה בבכורות [ל"א ע"א] ובפרק קמא דעבודה זרה [ז' ע"א] וכלן שחזרו בהן אין מקבלין אותן עולמית רבי יהודה אומר חזרו במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין אותן רבי יהודה בן קרחא אומר בין כך ובין כך מקבלין אותן אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה בן קרחא, וכתב בעל העטור ז"ל דעל כל החשודין נאמר, ורבנו נסים ז"ל כתב דעל כל הפושעים נאמר. ונראה שאותן משומדים שיצאו מן הכלל ואחר כך חזרו לדת ישראל [שהם כשרים] להעיד מיד, שהרי כתבו רבותינו הצרפתים ז"ל [תוס' ע"ז שם] שאינם צריכין לקבל דברי חברות ולא טבילה כמו שהאריכו בתשובותיהם ובחבוריהם כנ"ל.
